הכולל בבית הקולנוע

הפוסט "הכולל בבית הקולנוע" נכתב עבור צו פיוס ע"י בן לוביץ.

---

מתחזק בחול.

ישנו בית, פעם היה קולנוע, היום יש מדרש. אוי ווי.

בבית הספר הישן לקולנוע שברמת אביב התיישבו לאחרונה (במהלך השנתיים האחרונות) חב"דניקים, הם אומרים שהם שם בשליחות. מהצד השני ישנו את ועד רמת אביב, הם רוצים לשמור על צביון השכונה. המשותף לשני הצדדים הוא איבה.

חב"ד זו חסידות של אנשים מאוד נחמדים, מדברים מאוד יפה ומצוותם בעולם היא להחזיר לעולם התשובה כמה שיותר אנשים, רק כך יחזור המשיח. הם מאוד פעילים, עומדים בכניסה לבתי ספר וחנויות, מנהלים שיעורים, נמצאים בכל העולם בשביל שליחות זו.

בחסידות זו יש משהו מאוד מפחיד לחילוני, הם מכירים אותנו. רוב החב"דניקים הם חוזרים בתשובה, הם היו שם כשעישנו סיגריות בשבת, הם שכבו עם נשים, הם עשו הרבה דברים ולכן הם מאוד סובלניים, הם יעמדו שנים כדי להחזיר אפילו נפש אחת בתשובה כי אמונתם חזקה.

תושבי רמת אביב, נחרדים לגלות פתאום סוכה במרכז המסחרי, יוצאים בצעקה רבתי. יקחו את ילדינו, יכפו הכל עלינו. הם צועקים זאת גם מפחד, שהוא בחלקו מוצדק, וגם משכחה קלה.

הכולל בבית הקולנוע אינו הסממן היחיד בשכונה. ברמת אביב יש מספר בתי כנסת ויש אוכלוסייה דתית שקטה שמנהלת את חייה. פעם היו יותר. כשתושבי שייח מוניס עוד ישבו על הגבעה שלהם לפני בניית האוניברסיטה רובם היו ספרדים דתיים, ובית הכנסת שבאמצע מגרש החנייה של האוניברסיטה עדיין פעיל.

נכון שדתיים אינם חרדים, אבל גם חרדים אינם חרדים. חב"ד הם מהזרמים אולי היותר אגרסיביים ב"שביית" נערים, אבל הם גם אלו שמניחים לחילונים להמשיך בדרכם. הם מיסיונרים, לא דיקטטורים.

הבעיה, בשני הצדדים, היא הטריים. אדם אשר גדל במשפחה חרדית לא מעניין אותו חול. וחילוני לא מעניין אותו מצוות. אך המומרים משני הצדדים הם עוד טריים, הם מרגישים צורך להראות שהם עכשיו בצד הזה. הם צועקים מראש הגגות את אמונתם החזקה ונובחים לאלו שלא גילו את אורם להתעורר. תכונה זו קיימת אצל כל הקיצוניים, אלו אנשים שקשה להם להיות טועים, וכשהם מגלים שהם "טעו" הם רוצים להראות כמה עכשיו הם צודקים.

בעיית הטריות היא בעיית הבורות, כשאדם מכיר רק צד אחד של המתרס או יפעל בו, מהשנייה שגילה את הצד השני, הוא יפעל רק בו. אך כשמכירים את שני הצדדים אפשר לדלג ביניהם, אפשר להגיע לפשרה. זה קצת כמו פלס בנייה. אם חתכו לו צד אחד אז הבועה, שתרצה להגיע לאמצע פשוט תשפך.

בכולל שם יש אנשים מאוד נחמדים והם מזמינים לביקור כל מי שמעוניין לבוא. אחראי הכולל זמין כמעט תמיד בטלפון (מגבלות שבת) וישמח גם לשיחות של אחד על אחד. יהיו אלו שיכנסו בראש גלוי ויצאו בזקן עבות אבל גם יהיו כאלה שלא, שבטוחים באמונתם ולא זקוקים לחיזוק. אנשים כאלה גדלו לתוך חילוניות יציבה, חילוניות שמגיעה מהכרת היהדות, מתוך בטחון עצמי שלעיתים מולד ולעתים נרכש. חילוניות מתוך ידע.

חול הוא לא קדוש, כמו חול המועד או ימי חול, אך חול הוא חלק מהמכלול של התורה גם כן. אדם אשר מקדיש את חייו לחול אינו חייב להתנגד לקודש. כשהוא מתנגד לקודש הוא שוכח את הקודש, וכשהקודש בא הוא כבר לא בטוח בחול. את זאת צריך לשנות.

קטע סטנדאפ מוכר דורש "מה היה שמו של בר כוכבא? ולא, זה לא מרד.” זוהי המחשת הרוב החילוני. הוא לא יודע. אדם שלא יודע גם פוחד מהלא ידוע וכשנעמד מולו הוא נשבר בצעקה.

הועד החילוני מפסיד במערכה, לחב"ד יש יותר כסף ויותר סבלנות והכי חשוב, חב"ד יודעים מאיפה החילוני מגיע. סגירת הכולל או שמירתו לא משנה דבר. נער שלא ידע את קודש התורה יטעה בה כשיפגשה.

הדרך לשמירה על חילוניות היא לימוד היהדות, נכון שחלקם יתאהבו בדת וילכו אחריה (דבר לא כזה נורא כשלעצמו) אך חלקם גם לא יטעו כשהם יפגשו בה, הם יבואו מתוך חילוניות מושכלת, אחת שמכירה את הסוגיות והפירושים, חילוניות שבחרה בחילוניות מתוך רצון ולא מתוך פחד.

צריך לסלק מן הדרך מלבי שריפות הצעקניים, כמו גם שצריך לפנות את אלו שזורקים אבנים על מכוניות נוסעות בשבת. בפרשת רמת אביב לא יהיו מנצחים. תמיד היו ותמיד יהיו דתיים בשכונה, לעיתים הם עושים יותר רעש ולעיתים פחות, אבל במאבק על החילוניות ננצח רק אם נוריד את המגננות ונכיר אחד את השני.