למה יש לי תקווה?

הפוסט למה יש לי תקווה פורסם ע"י עידו בבלוג אתולוגיקה
[בתגובה, כתב יאיר רזק את הפוסט "נגד צו פיוס" בבלוג "ישראל חילונית"]

בחדר הסמוך אלי בעבודה ישב היום דתי, חב"דניק נחמד. הנוכחות שלו שם גרמה לי להרהר על כמה דברים. המרחק בין תפיסות העולם שלנו גדול מאד. תפיסת העולם שלו היא דתית, ותפיסת העולם שלי חילונית. הוא מאמין באלוהים, מקיים את מצוות היהדות באמונה שלמה, ויותר מהכל בטוח בצדקת דרכו. אני, למרות שהדרך שבה גדלתי גרמה לי לקבל פרספקטיבה דתית משהו על דרך החיים החילונית, נחשב לחילוני לכל דבר. אין לי בעיה לאכול לא כשר, אני מחלל שבת וביצוע מצוות יהודיות כמו הנחת תפילין ותפילה רחוק ממני מרחק שנות אור. גם אני בטוח בצדקת דרכי החילונית, כפי שכל אחד שקורא כאן יודע.

למרות המרחק הרעיוני הגדול ביננו, אני לא יכול שלא להוקיר ולהעריך את האדם. דרך ההתנהגות שלו, הדרך שבה הוא מדבר והתוכן של דבריו מראים מוסריות ממעלה ראשונה, יושר שאין לו גבול והכרה ברורה לא רק במה שהאחר יחשיב לטוב באמונתו ובדרך החיים שלו, אלא גם במה שיחשב לרע. יכולת החשיבה והידע שהוא מפגין בנושאים שזרים לרוב האנשים ומידת ההתעניינות שלו בנושאים אקטואליים הופכים אותו בעיניי לאדם שלכל דיון איתו פוטנציאל אדר להיגמר בהסכמה כלשהי, אם כי כמובן בנושאים אמוניים אנחנו נשארים חלוקים.

האדם הזה מדגים שאפילו אנחנו, אנשים בעלי גישות שונות לחלוטין לחיים, יכולים להסכים בהרבה נושאים, גם כאלו שנוגעים לדת. דיון איתו בכל עניין בוער מחדשות היום או כל עניין אחר, מורכב ככל שיהיה, נותן תחושה שיש עם מי לדבר. יש תחושה של התקדמות, לא של דריכה במקום, למרות שכל אחד מאיתנו נשאר נטוע עמוק בתוך הדעות הדתיות או הא-דתיות שלו. אנשים כמוהו הם הסיבה שבגללה דיאלוג עם דתיים הוא לא תמיד דבר מיותר.

כשאני מנגד את השיחות איתו עם דיאלוגים שהיו לי עם יותר מדי דתיים אחרים, אני לא יכול שלא לשים לב להבדל. בעוד שהם הסתתרו מאחורי חומת ברזל של פסוודו-מדע ופסוודו-ידע, הבחור הזה הודה כשהוא לא ידע משהו והתקפל כשנקודה שהעלה היתה שגויה. יתרה מזאת, הגישה שלו לדת ואמונה יותר "תמימה". בעוד שאנשים כמו כמו הרב אמנון יצחק, הרב זמיר כהן ודניאל בלס ינסו להחזיר בתשובה את ההמונים על ידי המצאת טיעונים מופרכים ושליפת טענות שאבד עליהן הקלח ממעמקי המקפיא, הוא מציג את היהדות בתור האמונה שלו, אותה הוא מציע לאחר בדרכים, שלפחות מהשיחות שלי איתו, אינן פולשניות. אם האדם נמשך לרעיונות היהודיים, הוא מוזמן להמשיך. אם לא, לא.

כמובן שגם עם הגישה הזאת ישנן בעיות. הגדולה שבהן היא שהטענות הדתיות הללו עדיין לא נכונות. יחד עם זאת, הגישה הזאת טובה יותר מהגישה הדתית השניה אותה תיארתי. במקום להונות את האדם (ולעתים קרובות אף את עצמו) עם טיעונים שגויים הוא מציב בפניו בחירה: תרצה – תאמין, לא תרצה – אל תאמין. אני לוקח את הגישה הזאת בבחינת הרע במיעוטו.

אבל, אם נודה על האמת, ההבדל בין רמת הדיון עם החב"דניק הזה לרמת הדיון עם מחזירים בתשובה פופולאריים וכל עדת מעריציהם נובע, בחלקו הגדול לדעתי, בדיוק מהשוני הזה בגישות. המחזירים בתשובה הללו נראים כאנשים שבאמת ובתמים מאמינים לטיעונים שהם מקדמים. הם יחזרו אליהם כל פעם מחדש במעגל אינסופי של דריכה במקום. הדתי הזה לעומתו מחזיק במספר אמונות בסיס אותן, על פי הצהרתו, הוא לא מנסה לבסס. כל מה שמסביב לאותן אמונות נחשב מבחינתו למקום להתפתחות רעיונית. במילים אחרות, מה שמסביב לאמונות הבסיס נתון לשינוי שקורה על ידי שכליות, היגיון וחשיבה בריאה. הוא לא פתוח בדעתו עד הסוף, אבל הוא מחויב לפחות אמונות בסיס מאותם מחזירים וחוזרים בתשובה. זה הופך דיון איתו בנושאים שמשיקים אך לא נוגעים ישירות לאמונות הבסיס שלו לדיון פורה שמסתיים בחלק גדול מהמקרים בהסכמה הדדית.

המקרה שלו וכמה אחרים הדגימו לי שהידברות עם דתיים בנושאים שחשובים לכולנו, כאלו שמשפיעים על החיים היומיומיים של חילונים ודתיים במדינת ישראל, היא אפשרית. אנחנו צריכים למצוא את האוזניים הקשובות של הדתיים בצד השני. לא כולם אמנון יצחק, לא כולם דניאל בלס ולא כולם זמיר כהן, למרות שלעתים קרובות מדי זה הרושם שנוצר. יש בצד השני פרטנרים אמיתיים, כאלו שאפשר לגרום להם לראות את העולם מזווית שקרובה יותר לשלנו, וכאלו, כמו במקרה של הבחור הזה שיגרמו לנו לראות את העולם מהעיניים שלהם. את הקולות הללו צריכים לחפש, אותם צריכים להעצים, ולהם צריכים לתת את המוטיבציה להמשיך להיות מה שהם. הם הקולות שאיתם אנחנו צריכים להתדיין בנושא היחס שבין דתיים לחילונים.

הפוסט הזה מוקדש לכל אותם אנשים שסובלים מדעות קדומות על דתיים, לכל אותם אנשים שסובלים מדעות קדומות על אתאיסטים ולכל אותם אנשים שהתייאשו מדיאלוג בין דתיים לחילונים. אפשר גם אחרת. רק צריכים פרטנר.

פרשת נאמן והפוביה החילונית

הסערה שפרצה בעקבות דבריו של שר המשפטים יעקב נאמן ביום שני בעניין המשפט העברי סיפקה הרבה מאד פוסטים בבלוגספירה. בנוסף לפוסט "פרשת נאמן והפוביה החילונית" מתוך הבלוג "דוס-ווטש" המובא כאן, ניתן למצוא פוסטים של העיתונאי החרדי קובי אריאלי בפוסט "דוס נקודתיים" של המדען החילוני רועי צנזה בפוסט "מדינת ההלכה בדרך? העתיד על פי יעקב נאמן", של איש ההי-טק ישראל גיא בפוסט "צעד ענק אחורנית" ונשמח לקבל הפניות לפוסטים נוספים.

---

פרשת נאמן והפוביה החילונית / דוס ווטש

"שר המשפטים יעקב נאמן קרא אמש (יום ב') בכנס של המשפט העברי בירושלים להחזיר עטרה ליושנה, ש"משפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל". נאמן הוסיף כי הדרך הראויה להנחיל את משפט התורה למדינת ישראל היא באופן איטי ומדוד "צעד אחרי צעד"" (קובי נחשוני YNET)

ללחוץ על הנקודות
נו באמת, הסיפור הזה הוא פשוט בלתי יאמן. קשקוש מקושקש. חרטא ברטא. ברווז עיתונאי. צפרדע אינטרנטית. שטויות!.

ולגופו של עניין וכתבה: השר נאמן הידוע בערמומיותו הפוליטית נפל שדוד והובס בשדה המערכה. הוא מילמל כמה מילים על המשפט העיברי ועכשיו קוראים לפיטוריו. איך זה קרה? כמו בדבר תורה, מי שמכיר, בסוף תמיד מסיימים באיחולים וברכות ובלה בלה בלה ונאמן אמר שטוב יהיה שהמשפט העברי יחלחל יותר למשפט הישראלי. זהו פחות או יותר. לא מדינת הלכה, לא לזרוק את החילונים לים, לא לכווץ את דורית בייניש, לא להעלים א.ב יהושע, לא כפייה דתית, שום דבר.

אבל מה שקרה כאן צריך ללמד בבתי ספר לתקשורת איך עושים באזז עיתונאי מכלום. צריך להבין, שאחרי השטות הזאת נקראו קריאות לפטר את שר המשפטים, לא פחות. מהומת אלהים על כלום. גל"צ, הראשונים שפרסמו את הידיעה לקחו את המשפט האחרון של נאמן בסוף דבריו, אותה אמירה שהוא מקווה שהמשפט העברי יהפך להיות חלק עיקרי ממערכת המשפט והפכו אותה למזימה דתית קונספרטיבית. השר נאמן, חובש כיפה סרוגה לראשו, מעוניין בתיאוקרטיה. תדדדאם, איזו דרמה!

"אני בסה"כ בחור נחמד חחח :)"

השד החילוני

שימו לב לפתיח של קובי נחשוני, איך הוא לוחץ באומנות על הנקודות הרגישות של הציבור החילוני. "נאמן הוסיף כי הדרך הראויה להנחיל את המשפט העברי היא באופן איטי ומדוד "צעד אחרי צעד" (עד לאן? עד לפתרון הסופי של מערכת המשפט!) אמת נכון הדבר, נאמן אמר את המילים "צעד אחרי צעד" כשהוא מתכוון לומר ששילוב המשפט העברי במערכת המשפט הישראלית הוא תהליך ארוך וכו' אבל בין זה לבין מהפיכה דתית, למדינת הלכה אין ולא כלום, אבל נחשוני, שימו לב, פורט על הנימים הדקים של הפוביה החילונית. השר נאמן רוצה להנחיל ב"אופן איטי ומדוד" ולהשתלט על מערכת המשפט (מבפנים!!, כי ככה אנחנו הדתיים, משתלטים מבפנים, אימה ופחד!). אם יש משהו שמפחיד את החילונים אלו ניסיונות של דתיים לשנות את אורח חייהם וכו'.. ונחשוני (ולא רק הוא, וואלה ואחרים) מדווחים על השטות הזאת כאילו פרופ' נאמן חושף תוכנית התקפית וחתרנית להרוס לחילונים את החיים.

השד החילוני: הדתיים רוצים להשתלט. הדתיים מסוכנים.

ואז קופצים כל מיני אינטרסנטים על המציאה. יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני (כן, יש דבר כזה אופוזיציה) דרך התנועה הרפורמית עד צעירי תנועת העבודה (מה הם קשורים?) כולם מגנים, משתוללים, מצקצקים בלשונם וקוראים לפיטורי השר. "צעד אחרי צעד", אותם מילים שאמר נאמן הוציאו מהבקבוק את השד החילוני זה שבטוח שהדתיים זוממים לדפוק לו את החיים.

(הערה לסיום: מלבד היכולת של נחשוני ללחוץ על הנקודות הרגישות של אחינו החילונים הוא גם יודע לספק ידיעות הרגעה כאלו שמסבירות לציבור שעדיין לא הגיע הזמן לסקול את החילונים בשבת...)