נפגע חרדה

הפוסט "נפגע חרדה" נכתב עבור צו פיוס על ידי בן ישראל לוביש

---

לא ברור מניין המחלה הופיעה, כל מה שידוע כרגע הוא שאנשים חרדים מסתובבים ברחבי הארץ בצעקות ותפילות ישועה וכרגע לא נראה מזור באופק.

המקרה הראשון, וגם המוכר ביותר, של ההתפרצות החל כשמר רוזנבאום, פקיד בעירייה, חזר לביתו לאחר יום עבודה רגיל בהחלט, התיישב על הכורסא בנחת ופתח חדשות.

אשתו, אשר שיחזרה את הארוע לחוקרים, אמרה שדיברו בחדשות על הפצצה האיראנית, אבל הוא לא הראה סימן שזה מעניין אותו. לאחר מכן החלו לשוחח על עליית האלימות וטיקים קטנים החלו להופיע בזווית עינו, כששאלה אותו אשתו מה קרה פתר אותה באומרו "כלום, רק דואג קצת".

החוקרים סיפרו שבדאגה קטנה זו יכול היה להגמר המקרה, אך אז הופיע בנו של מר רוזנבאום מהחדר ושאל את אביו האם כשיהיה גדול עוד יהיה צבא. באותו רגע הטיקים התגברו ורעד עבר בגופו. אשתו סיפרה שהוא הספיק לסנן מפיו "אני לא יכול עם כל החרדות האלו!” לפני שנעלם לרחוב בתפילת שמע ישראל.

מאז מקרה רוזה, כפי שהעיתונות קראה לו, המצב רק החריף, רובעים שלמים נגועים בחרדות. בלב האזור הנגוע אפשר לראות אנשים מסתובבים, טרוטי עיניים, ממלמלים "מה יהיה עם הילדים?”, “מתי יהיה שלום?”, “למה דווקא אני?”.

מספר הצעות כבר נשמעו בממשלה להקים אזורים סגורים לכל החרדים. אותה הממשלה, אגב, מוחזקת בעוצר של סמי הרגעה מאז המשבר.

רק לפני כמה ימים אדם אחד ברחוב קינג ג'ורג' אשר חולצתו התלכלכה בבוץ בדרך לדייט סחף עמו מרחק שני רחובות את כל עוברי האורך בהתקף חרדה אשר נגמר בבני ברק.

במאמץ לצמצם את הקף התופעה יצאה קבוצת מרצים לפיזיקה תאורטית מאוניברסיטת תל אביב בסדרת הסברים. הם מסתובבים ברחבי הארץ בג'יפ משוריין ורמקול אשר מכריז "תחשבו בהיגיון!” ו"רק הוכחות אמפיריות!" ולעיתים, בזמן מצוקה, "התפתחנו מהקוף!" במקצב טראנס.

אך כדי לפתח תרופה לתופעה צריך דגימה ואלו לא בנמצא כיוון שההתקרבות לחרד גורמת להדבקות מיידית בנגיף וכל מה שצריך זה שאדם יוטרד בגלל זוטא, כגון דוד דולק, על מנת שיפול לחרדות ויצטרף לשורות החרדים. לכן הוחלט על כוח משימה מיוחד אשר יורכב מטובי הפיזיקאים וחוקרי היקום.

כוח משימה מיוחד נשלח עמוק לתוך השטח הנגוע, הם הודרכו במיוחד במצגות מרגיעות, חולצות של הוקינג וקמע של דוקינס. במשך שבוע לפני הכניסה לשטח הם שיננו את מוצא המינים וכה אמר זרתוסטרא. אך כחצי שעה לאחר שחדרו פנימה נזכר אחד מהם ששכח להביא את האוכל וחרדת הרעב תפסה את הצוות כולו.

לאחרונה הצליחו להשיג צילום וידאו של אחד מאנשי הכוח אשר נראה מסתובב ברחוב וממלמל "ואם הם לא יאהבו אותי?”. כשהתקרב הצלם החל לצעוק "איבדתי את המפתח! איבדתי את המפתח!”.

כרגע המצב העתידי לא ברור ותרופה לא נראית באופק, אך חשש חדש הופיע בקרב החוקרים. פורסמה אזהרה לא להלחץ אך ככל הנראה הנגיף החל לעבור מוטציה. החדשות על המוטציה הופיעו היום לאחר שאמש, באזורים רבים בארץ, הופיע הגרפיטי "ניטשה צדק!”

כנס החינוך המשלב

ביום ראשון שעבר, 17 בינואר, קיים אירגון צו פיוס כינוס בנושא "החינוך המשלב", מן ההיבט של בתי ספר משותפים המיועדים לתלמידים ממגוון של זהויות על הרצף הדתי-חילוני. הכינוס בחן כיצד ניתן לקדם את יישומו של חוק חינוך ממלכתי משלב, המכוון להענקת "חינוך לערכי הסובלנות במורשת ישראל ולקיום חיים משותפים וברית ייעוד וגורל בין כל חלקי העם" (עפ"י חוק חינוך ממלכתי משלב שהתקבל בכנסת ביולי 2008).

ניתן לצפות בקטעי וידאו מרכזיים מתוך הכנס בערוץ צו פיוס באתר Viemo:
http://www.vimeo.com/channels/tzavpius

את הכינוס הנחתה ד"ר עליזה קורב מקרן אבי חי, ונשאו דברים יוזם החוק, הרב מיכאל מלכיאור, מנכ"ל משרד החינוך ד"ר שמשון שושני, סגן יו"ר הכנסת וחבר ועדת החינוך ח"כ אלכס מילר, עליזה גרשון מנהלת צו פיוס, ופורופסור בני איש שלום, יו"ר ועדת המקצוע למורשת ותרבות ישראל במשרד החינוך.

(צילום: ניצן בקשי)

בחלק המרכזי של הכנס הציגו האמן קובי אוז, פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר אילן וד"ר מאיר בוזגלו מהאוניברסיטה העברית שלוש נקודות מבט על נושא החינוך המשותף. בעוד פרופ' אשר כהן הדגיש את האיזון הנחוץ בין דתיים וחילונים, ביקשו קובי אוז וד"ר מאיר בוזגלו לערער על עצם החלוקה בין דתיים וחילונים, והציעו את המסורתיות כבסיס רצוי לחינוך המשלב.

בחלק האחרון של הערב, לאחר שיעור מפי הרב מנחם פורמן מתקוע, התקיים פאנל שעסק בהיבטים המעשיים של החינוך המשלב. את הפאנל הנחה הרב שי פירון, מנכ"ל עמותת "הכל חינוך", והשתתפו בו נציגים מבתי ספר משלבים ומתוכניות ההכשרה למורים בחינוך המשלב: יעל גרוס רוזן מעמותת קשת, אסף הירשפלד מקהילת גשר מזכרת בתיה, ליסה לוי מנהלת בי"ס יחד מודיעין וד"ר חנוך בן פזי מאוניברסיטת בר אילן ומכללת סמינר הקיבוצים.

ניתן לצפות בקטעי וידאו מרכזיים מתוך הכנס בערוץ צו פיוס באתר Viemo:
http://www.vimeo.com/channels/tzavpius

האינדיאנים בגולני

הפוסט "האינדיאנים בגולני" מתוך הבלוג "דוס ווטש"

---

יש עוד ד"ר באולם?

גולני מסתבר חובשים כיפה. יותר ויותר קצינים בחטיבה הינם חובשי כיפות, ויש פלוגות ויחידות שרוב הקצינים שם שייכים לבני השבט האינדיאני הממלמל ג' תפילות ביום. זה נושא תקשורתי, כמובן. מה זה אומר עלינו, על החברה הישראלית, על הנוער שמתגייס על השינויים שקורים בשנים האחרונות. ותמיד כשיש פרסום כזה על קצינים דתיים יש איזה מין רחש לחש כזה מסביב: "האינדאנים משתלטים, האינדיאנים משתלטים, סכנה! אימה ופחד! עוד אפי איתם אחד וגמרנו וכו'". ותמיד מביאים את ד"ר יגיל לוי להסביר על הנושא. למה ד"ר לוי? א. כי הוא ד"ר. ב. סגן אלוף במיל' ג. כתב את הספר מ"צבא העם לצבא הפריפריה". וזה בדוק: ראיתי אותו בלונדון וקירשנבאום ושמעתי אותו ברדיו ומראיינים אותו לעיתון. ולמה לא? הוא כתב ספר על הנושא. הבעיה שמביאים רק אותו. ולדעתו, יותר מדי קצינים דתיים = סכנה למדינה = זהירות האינדיאנים באים. ותמיד האינדיאנים מסוכנים ורוצים להשתלט, כי כאלה הם הדוסים, זה הכול בכאילו אצלם, לא הרגשת אחריות לא פטריוטיות זה הכול כדי להשתלט על המדינה (ולהתשלט מבפנים זה הכי טוב, הו מאמא!).

ממנהיגי האינדיאנים. "עוד אחד כמוהו ואכלנו אותה"

הכולל בבית הקולנוע

הפוסט "הכולל בבית הקולנוע" נכתב עבור צו פיוס ע"י בן לוביץ.

---

מתחזק בחול.

ישנו בית, פעם היה קולנוע, היום יש מדרש. אוי ווי.

בבית הספר הישן לקולנוע שברמת אביב התיישבו לאחרונה (במהלך השנתיים האחרונות) חב"דניקים, הם אומרים שהם שם בשליחות. מהצד השני ישנו את ועד רמת אביב, הם רוצים לשמור על צביון השכונה. המשותף לשני הצדדים הוא איבה.

חב"ד זו חסידות של אנשים מאוד נחמדים, מדברים מאוד יפה ומצוותם בעולם היא להחזיר לעולם התשובה כמה שיותר אנשים, רק כך יחזור המשיח. הם מאוד פעילים, עומדים בכניסה לבתי ספר וחנויות, מנהלים שיעורים, נמצאים בכל העולם בשביל שליחות זו.

בחסידות זו יש משהו מאוד מפחיד לחילוני, הם מכירים אותנו. רוב החב"דניקים הם חוזרים בתשובה, הם היו שם כשעישנו סיגריות בשבת, הם שכבו עם נשים, הם עשו הרבה דברים ולכן הם מאוד סובלניים, הם יעמדו שנים כדי להחזיר אפילו נפש אחת בתשובה כי אמונתם חזקה.

תושבי רמת אביב, נחרדים לגלות פתאום סוכה במרכז המסחרי, יוצאים בצעקה רבתי. יקחו את ילדינו, יכפו הכל עלינו. הם צועקים זאת גם מפחד, שהוא בחלקו מוצדק, וגם משכחה קלה.

הכולל בבית הקולנוע אינו הסממן היחיד בשכונה. ברמת אביב יש מספר בתי כנסת ויש אוכלוסייה דתית שקטה שמנהלת את חייה. פעם היו יותר. כשתושבי שייח מוניס עוד ישבו על הגבעה שלהם לפני בניית האוניברסיטה רובם היו ספרדים דתיים, ובית הכנסת שבאמצע מגרש החנייה של האוניברסיטה עדיין פעיל.

נכון שדתיים אינם חרדים, אבל גם חרדים אינם חרדים. חב"ד הם מהזרמים אולי היותר אגרסיביים ב"שביית" נערים, אבל הם גם אלו שמניחים לחילונים להמשיך בדרכם. הם מיסיונרים, לא דיקטטורים.

הבעיה, בשני הצדדים, היא הטריים. אדם אשר גדל במשפחה חרדית לא מעניין אותו חול. וחילוני לא מעניין אותו מצוות. אך המומרים משני הצדדים הם עוד טריים, הם מרגישים צורך להראות שהם עכשיו בצד הזה. הם צועקים מראש הגגות את אמונתם החזקה ונובחים לאלו שלא גילו את אורם להתעורר. תכונה זו קיימת אצל כל הקיצוניים, אלו אנשים שקשה להם להיות טועים, וכשהם מגלים שהם "טעו" הם רוצים להראות כמה עכשיו הם צודקים.

בעיית הטריות היא בעיית הבורות, כשאדם מכיר רק צד אחד של המתרס או יפעל בו, מהשנייה שגילה את הצד השני, הוא יפעל רק בו. אך כשמכירים את שני הצדדים אפשר לדלג ביניהם, אפשר להגיע לפשרה. זה קצת כמו פלס בנייה. אם חתכו לו צד אחד אז הבועה, שתרצה להגיע לאמצע פשוט תשפך.

בכולל שם יש אנשים מאוד נחמדים והם מזמינים לביקור כל מי שמעוניין לבוא. אחראי הכולל זמין כמעט תמיד בטלפון (מגבלות שבת) וישמח גם לשיחות של אחד על אחד. יהיו אלו שיכנסו בראש גלוי ויצאו בזקן עבות אבל גם יהיו כאלה שלא, שבטוחים באמונתם ולא זקוקים לחיזוק. אנשים כאלה גדלו לתוך חילוניות יציבה, חילוניות שמגיעה מהכרת היהדות, מתוך בטחון עצמי שלעיתים מולד ולעתים נרכש. חילוניות מתוך ידע.

חול הוא לא קדוש, כמו חול המועד או ימי חול, אך חול הוא חלק מהמכלול של התורה גם כן. אדם אשר מקדיש את חייו לחול אינו חייב להתנגד לקודש. כשהוא מתנגד לקודש הוא שוכח את הקודש, וכשהקודש בא הוא כבר לא בטוח בחול. את זאת צריך לשנות.

קטע סטנדאפ מוכר דורש "מה היה שמו של בר כוכבא? ולא, זה לא מרד.” זוהי המחשת הרוב החילוני. הוא לא יודע. אדם שלא יודע גם פוחד מהלא ידוע וכשנעמד מולו הוא נשבר בצעקה.

הועד החילוני מפסיד במערכה, לחב"ד יש יותר כסף ויותר סבלנות והכי חשוב, חב"ד יודעים מאיפה החילוני מגיע. סגירת הכולל או שמירתו לא משנה דבר. נער שלא ידע את קודש התורה יטעה בה כשיפגשה.

הדרך לשמירה על חילוניות היא לימוד היהדות, נכון שחלקם יתאהבו בדת וילכו אחריה (דבר לא כזה נורא כשלעצמו) אך חלקם גם לא יטעו כשהם יפגשו בה, הם יבואו מתוך חילוניות מושכלת, אחת שמכירה את הסוגיות והפירושים, חילוניות שבחרה בחילוניות מתוך רצון ולא מתוך פחד.

צריך לסלק מן הדרך מלבי שריפות הצעקניים, כמו גם שצריך לפנות את אלו שזורקים אבנים על מכוניות נוסעות בשבת. בפרשת רמת אביב לא יהיו מנצחים. תמיד היו ותמיד יהיו דתיים בשכונה, לעיתים הם עושים יותר רעש ולעיתים פחות, אבל במאבק על החילוניות ננצח רק אם נוריד את המגננות ונכיר אחד את השני.